שלושת סוגי טיפוסי הרגש החסום

רקע 

כל דבר בקיום פועל על עיקרון של פולס – פעימה. תהליך זה יכול להיות מובן כמקצב של התכווצות והתרחבות. בכיווץ יש תנועה לכיוון המרכז, היכנסות פנימה ובהתרחבות התנועה יוצאת מהמרכז החוצה.

פעימה זו מתרחשת בכל תהליך טבעי מטווח מיקרוסקופי עד לטווח היקום. פעולות במערכת הגוף כמו הלב, הורידים, הכליות, הכיבה, הסרעפת והריאות. ברזולוציה רחבה יותר היום והלילה יוצרים פעימה שמשפיעה על בעלי החיים והצומח. לרוב היצורים משך היום הוא תהליך של התרחבות בו האנרגיה משתחררת ובלילה המערכת מתכנסת ונטענת תוך כדי שינה. במחזור כדור הארץ לדוגמא, בקייץ יש התרחבות וליבלוב ובחורף התכווצות, תרדמת והטענה. האוקינוס פועם, אפשר לראות את הפעימה בגלים בגאות ובשפל.

מחקרים מצאו קצב פעימה בשדה האנרגטי של בני האדם המשתנה בהתאמה למצב הריגשי של האורגניזים ואופן פעולתם הפיסית. השדה האנרגטי האנושי מבטא את הפעילות הביולוגית הרגשית והמנטלית אנרגטית של התאים. השדה האנרגטי פועם בהתכווצות והתרחבות, בטעינה ובשיחרור. כשאני אומר אנרגיה אני מתכוון למה שוילאם רייך כינה “אורוגון”, ובמזרח מכונה כוח החיים או צי’. אנרגיה זו ממלאת את המרחב בריכוז משתנה במערכת החייה.

שלושת סוגי טיפוסי הרגש החסום

כעס / אהבה

על ידי זיהוי האופן בו רגש הכעס חסום ומוחזק בגוף מאפשר לנו להבין את הדינמיקה האנרגטית של כעס ולהבין את מבנה גופו. כעס ’רוכב‘ על הפולס היוצא של הנשימה. הוא עולה מהליבה, מהבטן ונע החוצה. מכוון שהותננו לא לבטא כעס למדנו לעצור אותו בגוף שלנו והאנרגיה נחסמת בפריפריה של הגוף, בשכבת הגוף החיצוני ובשרירי השלד. דפוס האנרגיה של טיפוס-כעס היא להחזיק את הכעס בפנים. טיפוס-כעס נמצא טעון בפריפריה של הגוף, השרירים החיצונים מפותחים, מתוחים ונוקשים, אדם זה בדרך כלל יהיה חזק. בגלל הטעינה הגבה בפריפריה הסירקולציה של הדם תהיה על פני השטח, מה שיתבטא בצבע עור אדמדם ואיכות חיצונית חייה. האנרגיה מהעינים תהיה חזקה והעינים ינצצו. העינים יכולות להיות מצומצמות על מנת להחזיק את האנרגיה. כעס עצור יתבטא במתח בלסתות ובשפתים דקות והדוקות על מנת להחזיק את האנרגיה ואת המילים.

בית החזה יהיה מנופח ומורם למעלה והכתפים והידים יהיו טעונים מאוד. קשה לאדם זה להשלים את הוצאת האויר עד הסוף ולתת לאנרגיה להשתחרר בחופשיות.

בגלל שהביטוי הרגשי מוחזק בפריפריה של הגוף הוא שואף בסופו של דבר לצאת החוצה ולמצוא את הדרך להשלים את התנועה. לכן האישיות של אדם זה תופנה החוצה והוא ידאג למה שקורה אצל אנשים אחרים וסביבתם. הוא מעונין להיות חברתי, נמשך לריגושים ופעלתנות. הם יכולים להיות מאוד ברורים וישירים בלראות מה קורה אצל האחרים אבל מאוד לא ברורים כשהם מסתכלים לעבר עצמם. יתכן שיהיה להם קשה להיות לבד ואפילו לעצום עינים ולהכנס פנימה.

הוא נוטה להיות תחרותי, מתוח ואיפרקטיבי. יתר לחץ הוא מצב המאפיין את גופם. המראה החיצוני מבטא עצבנות ואפילו על הגבול של להתפוצץ, אבל זה לא הביטוי העמוק והמלא של הכעס שנמצא בליבה שלהם ובכל הגוף שלהם.

כאשר האנרגיה של הכעס נחסמת כל יתר האפשרויות נחסמות גם הם, כך שלאדם זה יהיה קשה לבטא את התשוקה שלו ואת האהבה. הוא יכול להיות מאוד חברי באופן שיטחי אך יתקשה להראות חמימות ואהבה עמוקה. באותו אופן גם בסקס האדם יכול להיות מאוד אקטיבי ופעיל אבל באופן שיטחי שלא מאפשר חיבור עמוק עם האנרגיה שלו ועם האחר.

במהלך סשן נשימות לטיפוס- כעס תהיה נטיה להכנס באופן מהיר לפריקה של האנרגיה. זה חשוב להנחות אותם לנשום מספיק זמן כך שהאנרגיה תבנה ותוכל להגיע לליבה שלהם. על מנת שהשיחרור יגיע ממקום עמוק וכנה ולא מפני השטח ’הבוערים‘.

כעס חסום מעקב ביטוי רגשות ופעילות מוטורית ספונטנית. פעולה מתוך רצון של המטופל נחוצה על מנת להתחבר ולהביא להתפרקות של הכעס. המטפל יכול לעודד עבודה עם הרגלים, בעיטות, להרביץ  עם האגרופים, להוציא קול ובאותו הזמן ליצר גישה שמקבלת ומעודדת את הכעס שלהם כשהוא עולה.

יתכן שרגשות הכעס מוגנים ומכוסים ברגשות אחרים, למשל, הוא יכול לבטא פחד גדול או חוסר אונים והגוף יכול לאבד את האנרגיה. יתכן שהמטפל יכול לחוש את הכעס שמאחורי הפחד , אבל יהיה ניתן להגיע לשם רק דרך הביטוי של הפחד. יתכן שכאשר הכעס מתחיל לעלות המטופל יתחיל לבכות מכיוון שלכעס משויכים גם רגשות של כאב מדחייה ומהענשה. הבכי הזה הוא לא שיחרור, הוא מבטל את הכעס ומבטא חוסר התקבלות. במקרה זה הכעס נגרר פנימה בצורה של אומללות וביקורת עצמית. האדם הזה צריך לראות שהכעס שלא הוא לא רע ושיש לו זכות לבטא אותו.

על מנת לאפשר שחרור רגשי צריך לעודד אותם להשלים את פעולת הכיווץ של פעימת הנשימה. אפשר לעודד אותם: להרביץ עם המרפקים והידים לצדדים, לבעוט עם הרגלים, להשמיע קול, לנשוך עם הלסתות והשיניים, למחוץ, לדחוף עם הידים, לבטא את הרגשות בעינים פתוחות וכל דבר אחר שיכול לעזור להם להתחבר לכעס.

כשכעס הופך לביטוי חופשי גם אהבה וזרימה של אנרגיה מינית משתחררים בחופשיות. רגשות ותחושות אלו באים מהליבה. ברגע שהפעימה החוצה הושלמה והרגשות בוטאו, האנרגיה משתחררת ויכולה לנוע פנימה. בעקבות זה תתרחש רגיעה והאדם יכול להתחבר לעולמו הפנימי. הצדדים החיובים של טיפוס-כעס הם היכולת לשתף אחרים ולבטא אהבה, כוח ויכולת לתמוך ולעבוד. הצדדים השלילים הם שיטחיות, שטלתנות ונשלטות, פיזור והבנה עצמית דלה.

פחד / אמון

פחד ואמון הם רגשות אנרגטים שמעורבים בפעימה הפנימת.

לחסימת פחד כרוני יש שורשים בילדות המוקדמת כאשר הילד היה חלש, שברירי ותמים והדרך היחידה להגן על עצמו הייתה לקטוע את הרגשות על ידי מילוט פנימה באופן אנרגטי ופיסי.

אם הילד מרגיש דחיה ונטוש רגשית או שהוא חש עוינות מאחד ההורים הוא יכול לחוות את זה כאיום על חיוו. הילד חש פחד אינטנסיבי, הוא קטן מידי להלחם או למחות ואין לו את  היכולת לברוח – הוא לכוד.

במקרים מעוררי פחד, האנרגיה נסוגה מהפריפריה של הגוף לעבר הליבה על מנת להגן על המקום הפגיע והרגיש ביותר. האנרגיה נמשכת פנימה כך שהקרביים נטענים באנרגיה והגפים מאבדים אותה.

במצב של פחד לאורך זמן נוצר מתח אינטנסיבי שלא נוח לחיות ולהרגיש אותו לכן הילד חוסם את רגשות הפחד ואת האנרגיה על ידי מתיחת השרירים עמוק לתוך הבטן בשביל למנוע מהאנרגיה לחדור לליבה. הניסיון של הילד הוא לקבור את הפחד לתת מודע, המטען האנרגטי מוחזק עמוק בפנים בניגוד לחסימה של כעס שם המטען נמצא במערך השרירים הפריפרילי.

בגלל הנסיגה של האנרגיה מהפריפריה השרירים החיצונים של אדם זה יהיו לא מפותחים. הגוף יכול להיות צר, מכווץ ומקוטע, ולהיות גמיש במיוחד. הגוף יכול להרגיש משוחרר ורגוע בגלל שהמתח נמצא בקרביים, קרוב לליבה. האנרגיה נסוגה מהרגלים, מה שהופך אותם ללא מקורקעים ולא שריריים. בית החזה יהיה שטוח ולאדם טיפוס-פחד תהיה בעיה לשאוף באופן שלם ומלא. מה שמוביל אותם למצב כרוני של חוסר טעינה בגוף. מאותה סיבה האנרגיה חסרה בכתפים ובידים, הפנים יהיו רזות והעור יהיה חיוור. סירקולצית דם חלשה בגפים. האנרגיה נסוגה מהעיניים ומהקרקפת והעינים לרוב פתוחות מאוד ומבטאות פחד כשלפעמים המבט נראה אטום או ריק. לחץ אדיר נאסף בבסיס הגולגולת ומסובב את הראש אחורנית לעיתים זה מתבטא בבעיות ראיה. מכוון שהאנרגיה נשארת קרוב לליבה האדם שחוסם את הפחד ינטה להיות מופנם. הם יהיו מכוונים לעצמם, יהיו בישנים, ותהייה להם נטייה להיות לבד. באותו זמן הם יכולים להגיע לתובנות לגבי עצמם ולהבנה עצמית. לעיתים טיפוס-פחד (שהוא בעל טעינה נמוכה והרגשה של ריקנות) ימצא צורך עז להיות בחברה ויחפש למלא את עצמו מבחוץ. חלקם כפיצוי יציגו מראה חיצוני חזק ומחובר ויתעלמו מהפחד שלהם, אך תחת לחץ זה לא יחזיק, הם יתמוטטו / יקרסו, או ירגישו עיפות כרונית בגלל שהכוח שלהם לא מגיע מהליבה.

בסשן נשימות טיפוס-פחד יתנגד מלהגיע לליבה ולבטן מכוון ששם הפחד ורגשות האימה נמצאים. המטפל יכול לעודד את המטופל לקחת שאיפות עמוקות ולעודד אותו לחוות את מה שהוא באמת מרגיש כשהוא נושם עמוק.

נשימה עמוקה יכולה לפתוח אצלו בכי או צחוק שיכולים לשחרר את דפוס ההחזקה ולאפשר גישה לפחד. אפשר להוביל את האדם להכנס לסיטואציה מאימת ולחוות את הפחד. פריקה של פחד יכולה לכלול צרחות ותנועה רב מימדית ללא שליטה שזה לא ברור כמו בשיחרור של כעס ששם ההאנרגיה משתחררת כלפי חוץ וכאן היא מתפרקת מבפנים. כאשר המתח מתפרק כל הגוף יכול לנוע לתוך רעד.

עבודה עם טיפוס-פחד דורשת עדינות. מי שחסם את התנועה כלפי פנים (שאיפה) בדרך כלל מתקשה לסמוך ולבטוח. הם צריכים להרגיש בטוחים מספיק בשביל לתת למטופל להכנס לשדה האנרגטי שלהם מבלי להרגיש איום.

הצד השני של רגש הפחד הוא אמון, אמון שמאפשר להפתח ולהיכנס פנימה. ברגע שהכיוון של האנרגיה כלפי פנים הושלם, הפחד נחווה מחדש והמתח השתחרר. האדם יכול למצוא יכולת אדירה לסמוך ולבטוח. כאשר הפעימה הנכנסת תושלם תשתחרר אנרגיה והאדם יוכל לנוע כלפי חוץ באופן חופשי ויהיה מסוגל לבטא את עצמו בעוצמה ובבטחון. לכל טיפוס – רגש יש חלקים חיובים ושלילים. בצד החיובי הם עדינים פיסית ורגשית, פתוחים, פגיעים, אוהבי שלום, מודעים, מהירי תפיסה, חכמים ומילוליים. בצד השלילי הם חלשים, תלותיים, נצרכים, פסיבים, יכולת מוגבלת למצבים אגרסיבים וביטוי אהבה.

כאב / הנאה

בפעולה חסרת מעצורים של בכי, היתפחות או צחוק כל הגוף נמצא במצב חיי ורוטט. כשאדם לומד לחסום בכי שהוא ביטוי טבעי של עצב וכאב פעימת החיים מצטמצמת ואיתה עוצמת הרגשות. ילד שחווה רגשות שנתפסים אצלו כיותר מידי ינסה לא להרגיש אותם. על ידי חסימת הבכי הילד נמנע מלחוות כאב. החוויה המידית נוחה יותר ומאפשרת לחיות. אקט זה גורם לנשימה, לרגשות ולפעימת החיים להצטמצם. התנועה נעצרת וכל האנרגיה מתכווצת למצב מינימלי קיומי. חסימת הכאב מגיע יחד עם חסימת הבכי מכוון שבכי מקושר לרגשות עצב, פגיעה, או הצער.

לכעס ולפחד יש כיווני תנועה אנרגטים. כעס מופנה החוצה ופחד פנימה. בחסימה של כאב גם החוץ וגם הפנים מתכווצים יחד עם כל האורגניזם ופעימת החיים. התוצאה של זה היא שמרגישים פחות והופכים המומים יותר וחסרי חים.

נקרא לאדם שהתרגל לחסום את הכאב שלו אדם טיפוס-כאב. אדם סוג כעס מחזיק מתח בפריפריה, אדם סוג-פחד מחזיק מתח בליבה בקרביים, אדם סוג-כאב מחזיק מטען גדול מהפריפריה עד הליבה. אנרגיה מוחזקת זו מיצרת אזורים תקועים ורדומים בכל הגוף. עור הגוף יהיה עבה וצפוף, הנשימה רדודה וקצרה, הגוף יפתח נטיה להשמנה (מקומות בהם יצטבר שומן יהיה מוחזק כאב). העינים יבטאו כאב ויעבירו מסר- אל תפגע בי יותר.

לאדם טיפוס-כאב יהיה כושר עמידות להמשיך הלאה ולא חשוב מה המשימה מכוון שהם נושאים בגופם הרבה מאוד אנרגיה. הם נוטים לעבוד הרבה ולדחוק את עצמם לקצה. הם יכולים לשרוד תקופות קשות מכוון שהם הרדימו את עצמם והם לא מרגישים את העומס. הם לומדים להרגיש אשמה לגבי כל מה שיש לו ביטוי עצמי מכוון שבילדותם לעגו להם והענישו אותם על כל מה שהם ביטאו מעולמם הפנימי.

בסשן נשימות הצעד הראשון הוא ללמד אותם לתחזק נשימה ופעימת חיים עמוקה. זה בדרך כלל יביא התנגדות מכוון שלנשום עמוק זה להרגיש את הכאב שהוא הדבר שהם רוצים להמנע ממנו. באופן הדרגתי כשהם יתנו לכאב הבכי יוכל להופיע ולגרום לכל הגוף לרעוד. הנשימה תתרחב, הקול יתעצם ובקרוב כל האורגניזם יתחילו לפעום יחד עם הרגשות.

ברגע שהפגיע מתקבלת אצלהם, זה יכול לאפשר ביטוי יפיפה של כניעה לדמעות ומוכנות כנה להרגיש את העצב והכאב ולהינות מההקלה.

כאשר אנחנו מתכשים לחלק מאיתנו אנחנו הופכים מופרדים ולא מחוברים לעצמינו. כאשר אנחנו נותנים מקום להרגיש את כל החלקים שבנו ומחבקים אותם אנחנו בונים מחדש את השלמות שלנו ומאפשרים האינטגרציה מחודשת לאנרגיה שלנו.

לפעמים טיפוס-כאב יכול להפגין בכי כשבעצם הוא לא נוגע ברגשות שלו. נקרא לזה פורקן מוטורי זהו שיחרור אנרגיה מהאורגניזם בלי שום חיבור רגשי. זה יכול לקרות עם כאב בגלל ההתכחשות וההפרדה מהתודעה. כשזה קורה המטפל יכול לעזור למטופל לעשות את החיבור בין הבכי לכאב הפסיכולוגי שנמצא בפנים.

כאשר הכאב נחווה מחדש והגוף מתחיל לפעום שוב נפתחת יכולת להנאה אדירה וחושניות. באופן אנרגטי לצחוק יש את אותה תנועת פעימה כמו לבכי. כאשר כאב חסום הצחוק גם הוא מודחק. הצד השני של להחזיק כאב הוא הנאה, התרחבות, צחוק וזרימה חופשית של אנרגיה ונשימה.

שלושת סוגי טיפוסי הרגש החסום מוצגים כאן בפשטות, אך במהלך הטיפול ובחייו של המטופל הרגש האמיתי והעמוק יכול להיות מכוסה או מוגן על ידי שכבה מפצה שמסכה עליו. למשל טיפוס-פחד יכול להתנהג כמו שהוא זדוני וכועס, אך כעס זה הוא שכבה דקה של הגנה בשביל לא להרגיש את הפחד העמוק יותר. טיפוס-כעס יכול לפחד מאוד מהכעס שלו שהוא יציג קורבנות על ידי בכי או פחד. במהלך סשן נשימות שכבות צריכות להחקר בשביל להעמיק. יש הרבה קומבינציות של שכבות שמתגלות במהלך התהליך. המטפל מסיע למטופל ללכת עם איזה רגש שמופיע בהתחלה. לדוגמא, במהלך סשן או סידרת מפגשים יכול לעלות פחד שרק אחרי הביטוי שלו אפשר לנוע לשכבה עמוקה או פנימית יותר של כעס או כאב. אם אחרי משך זמן ממושך המטופל חווה רגש אחד בלי העמקה, כנראה ששכבה זו מגנה על מקום רגשי מאים יותר. המטפל יכול לעודד את המטופל לחפש כיוון או דרך אחרת ולא רגילה.

בכל מקרה אם המטופל נמצא במצב טרור זה לא עוזר שהטרפיסט יודע שיש כעס מתחת. הוא חייב ראשית לחדור את שכבת הטרור בשביל להכנס עמוק יותר. דרך עבודת הנשימה שכבות רגש עמוקות וכנות יותר יעלו באופן טבעי ובזמן שלהם.

נכתב על ידי רישי

לא לפרסום 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

מאמרים נוספים