על מורי דרך ומדריכי אמת – איל מור בוגר קורס מטפלים
המסע אל הריפוי.
הדרך לא קלה. היא לעיתים חשוכה, מפחידה ומלאה במפלצות גדולות ומפחידות. רצופה בפחדים שהדחקנו וקברנו עמוק בפנים. כל עוד הם שם, הם סותמים את הנתיבים הרגשיים שלנו ומונעים מאיתנו לחוש את המציאות במלואה.
כמו ילד קטן המנסה ללכת בחשיכה, מחפש עם רגליו בגישוש את הדרך הבטוחה. הוא פוסע צעד אחר צעד בחשש רב. לא בטוח לאיזה כיוון עליו לפנות, מפחד שבפסיעה הבאה תצוץ תהום עמוקה. נושם את אותה תחושה נוראית שאולי הצעד הבא יהיה הצעד האחרון בחייו. כל מי שעבר תהליך ריפוי כזה או אחר בטוח מכיר את ההרגשה, ומי שלא מוזמן לצלול לשבריר שניה עמוק אל נפשו ולהרגיש את הכוחות המניעים אותו מבפנים.
המטפל, המדריך, המנטור, או כל תואר שתבחרו, אמור להנחות אותך. לקחת אותך יד ביד לעודד ולדחוף לצעוד הלאה כי מכיר הוא את היטב את הדרך.
בעברו הלך גם הוא באותה דרך ויודע מה מצפה לו ולנו בהמשך.
אין זהו חיפוש אחר חיזוק של הורה כמו ילד ההולך לצד הוריו. ההליכה יכולה להיות בחברת צעירים או מבוגרים. דמות המדריך איננה קשורה לבגרות פיזית כלשהי. מה שמייחד את גדולת המדריך הוא הבטחון שבו הוא פוסע אשר מאפשר לך לצעוד באותה דרך רצופת מאבקים. התחושה שהוא מעביר מהולה בתקווה שבסוף הדרך לאחר החושך, הקור והפחד, מגיע דבר אחר, אור בקצה המערה.
דבר מדהים, רגוע, טהור. אלמנט בסיסי. חופש.עם החופש להרגיש, מגיעים רגשות שאינם קשורים רק לכאב אלא גם לאהבה, שמחה והתרגשות, אושר וסיפוק. עם החופש מתאפשרת כל קשת הרגשות שאז הייתה עצורה על ידי פקק שמנע מהזרימה החופשית לקרות.
את אותה דרך על המטופל ללכת ביחד עם המטפל. לפעמים יסתובב כך לבדו ולפעמים ביחד, יד ביד. מאירים עם הפנס את הפינות החשוכות. טיבו של המטפל מורגש באופן מובהק כאשר צוללים יחדיו למעמקים. במידה והמדריך מכיר ועבר שם, ימשיך ללכת בבטחון מלא בידיעה כי זוהי הדרך.
חלקם המתיימרים להיות מנטורים יברחו ברגע שיחושו את המפלצת הראשונה שתקרא בדרכם וישאירו את המטופל בודד מול כל פחדיו חסר אונים וללא כיוון. מדריך טהור ואמיתי לא יעשה כך. הוא יעמוד על שלו איתן, יושיט לך יד ויגיד לך – זה בסדר, המשך לצעוד.
זה בסדר – האור מגיע.
תודה על שנה מדהימה, ועל הבטחון לצעוד הלאה ללא חשש. בזכותכם אותו אור ימשיך לנצנץ ולהאיר, פנימה והחוצה.
